אפר׳ 8

הפחד

1 תגובות

מאז ומתמיד חשבתי לעצמי שאהבה זה דבר מפחיד.

יש כאלה שיסכימו איתי ויש כאלה שירימו גבה.. אז אני אסביר. אתה נותן לאהבה שלך את כל כולך. אהבה, אמון, דאגה. ואף אחד לא יכול להבטיח לך שזה לתמיד. ברגע אחד הכל יכול להשתנות ואתה תישאר עם לב שבור בין הידיים.

זה נראה לי מפחיד יותר מכל הפעילויות אקסטרים למיניהן.

כי כשאתה עושה משהו מסוכן, יכול להיות שתיפול וישבר לך יד או רגל, יטפלו בך אתה תקבל תרופה ואתה לאט לאט תחלים. אבל כשאתה מתאהב, והלב שלך נשבר.. אף אחד לא יכול לטפל בך, ושום תרופה לא באמת תחבר את הלב מחדש. אם כבר למות אז עם לב שלם.. לא ככה?

K.Tz💖

Newest Posts
  • "שמחה רבה שמחה רבה אביב הגיע פסח בא". מעולם לא חיבבתי את החג הזה. אני לא טובה בלנקות, ובטח שלא בלתפקד שבוע שלם בלי פיצה. מאז הפרידה אני לא יוצאת הרבה מהחדר, מסתגרת בדירה הקטנה שהייתה שלנו, שוכבת במיטה שפעם נדפה ריח ממכר וכיום היא צועקת געגוע. הסלון שעיצבנו בצבעים של חלומות נותר חשוך, כמעט ריק מאז שעזבת. החפצים שהותרת מאחור עוד מפוזרים בבית, בדיוק כפי שהשארת אותם. גם היום, רגע לפני שאני נרדמת בזמן שאני מדמיינת אותך נכנס, שוכב לצידי ומלטף את גבי. כולם אומרים שהפסח הזה הוא ההזדמנות להוציא אותך מהחיים שלי לנצח. זה נשמע כל כך צודק וכל כך קשה. הבטחתי לחברות שלפחות אעז להוציא את הדברים שלך מהבית. אהפוך אותו לקצת יותר שלי וקצת פחות שלך, ולבסוף זה יצליח לקרות גם עם הלב שלי. פתחתי את הארון, נשמתי עמוק וניקיתי כל זכר ממך, הוצאתי ממנו את הבגדים ופיניתי מקום לעצמי. גם הזכרונות והרגשות טפטפו בחלקם, מעמיסים קצת פחות על הלב וקצת יותר על השקיות, גורמים להן להיות יותר כבדות  מאשר היו באמת. המשכתי לשאר הדירה, הוצאתי את התמונות שלנו מהסלון, ואת הכריות המחרידות שהכרחת אותי לקנות, זרקתי את כוסות הבירה שלך, והכנסתי ספלים נוספים לקפה.  אחרון נשאר הלב שלי. איתו היה קשה יותר, הייתי צריכה לגרד את השאריות ממך בכל חדר וחדר, נדבקת חזק, מסרב להסתלק. אני דיי בטוחה שעוד נשארו פירורים ממך, אז אולי הלב שלי לא הוכשר לפסח, אבל הוא בהחלט בדרך הנכונה. הפסח הזה הרגשתי יותר על בשרי מה היא היציאה מעבדות לחירות. אחרי חודשים הצלחתי סוף סוף לשחרר. את הכאב, את ההתאמצות המעיקה, את מה שלא עושה לי טוב ואפילו התחלתי אותך לסלק.   סוף סוף הפסקתי לצפות שתחזור, מצאתי את עצמי מתחילה לפרוח בלעדייך, מתאימה את עצמי מעט לעונה. שמחה רבה שמחה רבה, אביב הגיע ואני מוכנה להתחלה חדשה.
  • אמר לי פעם מישהו יום יבוא והחורף יגמר בלי שתשימי לב, אחרי שאמרת כל כך הרבה פעמים שזה נראה כיאילו הוא לא יגמר לעולם וחיכית בלי סוף, האביב הגיע והוציא פרחיו ואיתו התקווה שלך שמה שחשבת שלעולם לא יגיע, הגיע בלי ששמת לב אליו, והוא הלך ממך בדיוק כמו שיום אחד הקיץ נעלם, והחיים נהיו אפורים והסתובבת עם ענן מעלייך והרגשת שהחיים עלייך נסגרים, הדמעות כמו גשם של חורף והלב כמו סופה שלא נגמרת ובכל התקופה אמרת לעולם לא יגיע הקיץ שוב, החורף לא הולך להעלם לעולם, ופתאום קמת בבוקר אחד בדיוק כמו הבוקר שהוא הלך, השמיים התבהרו והפרחים החלו לפרוח, פקחת את ענייך והלב לקח נשימה עם ריח של קיץ,הלא יאמן קרה החורף הלך ונעלם כלא היה ועינייך התבהרו בדיוק כמו השמיים,החיוך שלך הפך לשמש זורחת גדולה ופתאום התקווה חזרה, זוכרת שאמרת לעצמך לעולם לא אפסיק לאהוב אותו ,לעולם לא אצליח להמשיך הלאה, תזכרי שחשבת שהקיץ לעולם לא יגיע והוא בא ברגע שהכי לא ציפית לו ובדיוק כך שכחת ממנו,מההוא שחשבת שלעולם לא יעזוב לך את חדריי הלב שוב, אז חזרת לחיים שהיו לך לפניו ועכשיו את הרבה יותר טובה אחריו, הקיץ שלי הגיע למרות שחשבתי שלעולם לא ישוב , ברגע הכי לא צפוי, ועכשיו? הלב שלי נקי שוב, לפריחה חדשה,לאהבה מלבלבת, לזריחה של אושר ולריח של חום ואהבה, הוא לעולם לא יגיע חשבת , אבל הוא בא בדיוק בזמן.
  • ואולי הירח זורח כל לילה רק כדי להזכיר לנו שגם בזמנים קשים יש סיכוי שמשהו יפה יקרה