אני מסתובבת באי שקט בסלון. מאז שהלכת ריק פה מידיי. אני כבר לא שומעת את קולך. כבר לא רואה את העיניים היפות שלך והחיוך שלך. ומבפנים אני רוצה לצעוק אבל מילה לא יוצאת מפי. אני ממשיכה להסתובב בבית ומגיעה אל החדר, צונחת על המיטה והכרית עוד מלאה בריח שלך ודמעות מתחילות לזלוג ללא הפסקה. "איפה אתה לעזאזל" אני חושבת. אני נזכרת במגע שלך, בחיבוקים המוחצים שכל כך הייתי אוהבת. אני מבינה שאין טעם להמשיך לבכות הרי אתה לעולם לא תחזור. האי שקט עבר לגור אצלי בלב ועכשיו כבר כמה חודשים שהגעגוע לא מרפה. אולי יום אחד אתה תבין, שאם תפסיק לרדוף אחרי האושר, אתה תמצא אותו בין הידיים.